רע"א 10753/05

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בה ביקש קבלן בניין ארכה להגשת בקשה לביטול פסק בורר. הדבר נבע ממחלוקת על איכות עבודות הבנייה ולוחות זמנים, מה שהוביל את הצדדים לבוררות. פסק הבורר הראשוני חייב את הקבלן לפצות את המשיב בסך 200,000 ₪, כאשר מאוחר יותר ניתן תיקון לתיקונים פקידותיים. המבקש טען כי מצב רפואי גרם לעיכוב בהגשת בקשת הביטול, בטענה לעיוורון פתאומי שהצריך טיפול שיבש את פעילותו הרגילה. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את בקשת ההארכה, וקבע כי המסמכים הרפואיים אינם מספיקים כדי להצדיק את השיהוי, מה גם שהקבלן היה מיוצג משפטית במהלך התקופה ואף השתתף במשא ומתן. בית המשפט הדגיש כי הארכה לפי סעיף 27 לחוק הבוררות דורשת "טעם מהותי מיוחד", המאזן בין האינטרס הציבורי בהליך שיפוטי יעיל לבין אילוצים פרטניים. השיהוי של המבקש נקבע כמוגזם, ובית המשפט לא מצא סיבה מיוחדת להצדיק זאת. יתר על כן, העילות המהותיות לביטול פסק הבוררות, כפי שהוצגו, נראו חלשות, ומתיישבות יותר עם טיעוני הערעור ולא עם עילות לגיטימיות לביטול פסק בורר. כתוצאה מכך, הערעור נדחה, מה שחיזק את חשיבותן של פעולות שיפוטיות בזמן ואת תקינות הבוררות כמנגנון מהיר ליישוב סכסוכים.