ב"ל 9437-10-21

תקציר

התובע, נהג טרקטור ובובקט מזה כ-25 שנה, ביקש כי פציעתו בגב התחתון ו"מחלת הגאוט" יוכרו כפגיעות עבודה על פי תיאוריית המיקרוטראומה. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובע אכן עמד בקריטריונים הנדרשים לביסוס תיק מיקרוטראומה. בית המשפט קיבל את הטענה כי התובע סיפק ראיות מספיקות לתנועות חוזרות ונשנות לאורך תקופה ממושכת, כשהוא נוהג הן בטרקטור והן בבובקט באתרי בנייה. אמנם לא הובאו ראיות אובייקטיביות התומכות בטענות התובע בדבר היעדר בולמי זעזועים איכותיים בכלי הרכב ואופי הכבישים בהם נסע, אך בית המשפט מצא את עדותו אמינה. בהתחשב בעיסוקו העקבי של התובע כנהג, תחילה כשכיר ולאחר מכן כעצמאי, הגיע בית הדין למסקנה כי ביסס את התשתית העובדתית לתביעת מיקרוטראומה. בהתאם לכך, החליט בית הדין למנות מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין ליקויו הגופניים, והורה כי החלטה בדבר מינוי המומחה ושאלותיו תינתן בנפרד. פסק הדין התייחס גם לפסיקה הרלוונטית והתווה את המסגרת הנורמטיבית לתביעות מיקרוטראומה, תוך הדגשת הצורך להוכיח תנועות חוזרות, הקשר הסיבתי שלהן לליקוי והצטברות פגיעות קלות.