ע"א 9605/03

תקציר

הערר מתייחס להחלטת שר הבריאות להתלות את רישיונו הרפואי של המערער למשך שמונה וחצי שנים בשל התנהגות מינית בלתי הולמת. המערער, פסיכיאטר ילדים ונוער, הואשם כי ניצל את מעמדו לסיפוק מיני בכך שקיים יחסי מין עם שתי מטופלות, א' ו-ג', במהלך תקופת יחסיהן בין מטפל למטופל. ועדת הקובלנות זיכתה את המערער בעניין מטופל א', אך הרשיעה אותו בהתנהגות בלתי הולמת כלפי מטופל ג'. הוועדה המליצה על התליית רישיונו של המערער לתקופה של 5 עד 10 שנים, אותה הגדיל שר הבריאות ל-8.5 שנים. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את חומר הראיות והעדויות, מצאה כי הרשעתה של ועדת הקובלנות בעניינו של מטופל ג' התבססה על מכתבים מסוימים שכתב המערער למוסד לביטוח לאומי. מכתבים אלה יצרו את הרושם כי למערער קיים קשר טיפולי עכשווי עם ג', מה שלא היה כך על פי עדותו של המערער. בית המשפט קבע כי מכתבים אלה, שלא טופלו כהודאה פורמלית, לא ביססו באופן מהימן את קיומו של קשר טיפולי סימולטני. זאת ועוד, החלטת הוועדה לא התייחסה כראוי להסבריו של המערער או לשאלות שהועלו בדבר מהימנותו של מטופל ג'. מאחר שבית המשפט לא יכול היה להסתמך על קביעת הוועדה כי התקיימו יחסי מין במהלך יחסי מטפל-מטופל, ומאחר שהמערער לא הואשם בהתנהגות בלתי הולמת כלפי מטופלי עבר, יש לקבל את הערעור. השופטת נאור, יחד עם השופטות ריבלין וחיות, הציעה לבטל את ההרשעה ואת גזר הדין שבא בעקבותיה, והדגישה כי יש להתייחס בחומרה ליחסי מין בין מטפלים למטופלים.