רע"מ 25397-09-15

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת חופשה לצורך ערעור על החלטת בית הדין לעררים בתל אביב לדחות צווי מניעה זמניים לקבוצת אזרחי אריתריאה, המכונים "מסתננים", נגד הוצאת צווי ישיבה המופנים אליהם לפי החוק למניעת הסתננות. בית הדין לעררים קבע כי טענות המבקשים, שכללו מצבים רפואיים, הליכי הגירה מתמשכים במדינות אחרות, קשיים במהלך נסיעתם לישראל ותא משפחתי בארץ, לא נתמכו בדרך כלל בראיות מספיקות. בית המשפט דחה גם טענות הנוגעות לחוסר תגובה מצד בא כוח המשיב ולפגמים לכאורה בהליך הדיון. המבקשים טענו כי זכויותיהם נפגעות, ובפרט זכותם לחירות, וכי בית הדין לעררים לא נתן את הדעת הראויה לנסיבות המיוחדות שלהם. עם זאת, השופט קבע כי בית הדין לעררים פעל בסבירות ובשיקול דעתו בהוצאת צווי השהייה, במיוחד נוכח העובדה שהמבקשים לא הוכיחו נזק חמור ובלתי הפיך שייגרם להם כתוצאה מהשהייה במתקן חולות. החלטה זו, הדגישה השופטת, נוגעת רק לבקשות לצווי מניעה זמניים, ובית הדין לעררים ייתן את פסק דינו בבקשות לצווי ביניים ובערעורים עצמם במועד מאוחר יותר. בהיעדר הבחנה מהותית בין נסיבותיהם של המבקשים לבין מקרים קודמים, ובהתחשב בהחלטותיו הסבירות של בית הדין לעררים, נדחתה בקשת רשות הערעור ללא תגובת המשיב.