ע"פ 10152/17

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעור על החלטתו של בית משפט קמא, אשר התמקדה ביסוד הנפשי הנדרש להרשעת המשיב בהריגה בעקבות תאונת דרכים קטלנית. ערכאת הערעור הדגישה את הקושי להפוך ממצאים עובדתיים מבתי משפט קמא, שכן לבתי משפט קמא יתרון של צפייה ישירה בעדים. בית משפט קמא ניתח באופן מקיף את חומר הראיות ומצא כי התביעה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי למשיב הייתה המודעות הסובייקטיבית הנדרשת להרשעה בהריגה, ובמקום זאת החליט על הרשעה בגרימת מוות ברשלנות. החלטה זו נשענה על ההבנה כי הריגה מחייבת מודעות ופזיזות, להבדיל מרשלנות שאין בה ראיית סיכון סובייקטיבית. בערעור המדינה נטען כי חציית הצומת על ידי המשיב באור אדום מעידה על פזיזות. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה את פסק דינו של בית משפט קמא, בקובעה כי בעוד שמעשיו של המשיב מעידים על רשלנות, הם לא בהכרח הוכיחו פזיזות. המשיב טען כי ראה אור ירוק, ולמרות שגרסתו נדחתה, אין בכך כדי להוכיח כי עבר באור אדום ביודעין. חוסר יכולתה של התביעה לספק ראיות למודעות סובייקטיבית הוביל לקיום פסק הדין של הרשלנות. עם זאת, בית המשפט לערעורים החליט להחמיר את עונשו של המשיב מתשעה לחמישה עשר חודשים בשל עברו התעבורתי העשיר וההשלכות החמורות של מעשיו, תוך שהוא מחזק את הצורך בהרתעה בעבירות תעבורה תוך הקפדה על התאמת הענישה למקרי רשלנות דומים.