על"ח 22247-09-17

תקציר

פסק הדין דן בתנאי הזכאות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה לפי חוק הבטחת הכנסה. החוק מחייב מובטלים להירשם בלשכת שירות התעסוקה ולהיות פתוחים לעבודה מתאימה. ההגדרה של עבודה מתאימה היא כל עבודה התואמת את בריאותו, כושרו הגופני או הכשרתו של האדם. בית המשפט מפנה לפסקי דין קודמים המפרשים את החוק וקובעים תקדימים. למשל, פסיקה אחת קובעת כי אין הגדרה קבועה מהו סירוב לקבל עבודה, ויש לבחון כל מקרה לגופו. בנוסף, אם מחפש עבודה מטיל תנאים מגבילים על מעסיקים פוטנציאליים, הוא נחשב כמי שדחה את ההצעה. נטל ההוכחה מוטל על המערערים להוכיח את נכונותם לעבוד. במקרה הספציפי הנדון, פסק הדין דוחה את הערעור וקובע כי המערערת לא פעלה בהתאם לדרישות. החלטת הוועדה, שהערעור קיווה לבטלה, נחשבת סבירה. המערער טען כי הוא סובל מבעיות בריאותיות אך חתם על הצהרת בריאות המאשרת אותו ככשיר לעבודה. קביעת הוועדה כי המערער לא מסר הצהרת בריאות כנה ומלאה נתמכת בראיות. מאחר שהמערער לא פעל לפי הנוהל החוקי לדיווח על מגבלות בריאותיות, הוא לא הופנה לוועדה המתאימה, דבר שהוביל לכך שהוצעה לו עבודה בלתי הולמת. בית המשפט מגיע למסקנה כי מעשיו של המערער אינם מעידים על נכונות בתום לב לעבוד ולכן דוחה את הערעור. ההחלטה התקבלה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים, וזכות הערעור לבית הדין הארצי לעבודה נשמרה למשך 30 יום.