ע"א 2695/00

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך כספי בין שני שותפים עסקיים שניהלו יחד חברת שיפוצים ועבודות עפר. בית משפט השלום ברחובות קבע במקור כי על המערערת לשלם למשיב 72,285 ₪, החלטה שהתבססה במידה רבה על חוות דעתו של רו"ח משה פומס, שמונה על ידי בית המשפט לחקור את ההתחייבויות הכספיות של השותפים. המערער ערער על החלטה זו, בטענה כי חוות דעתו של המומחה נפלה בטעות וכי בית משפט השלום נעדר סמכות לדון בתיק. המשיב טען מנגד, כי השותפות כבר פורקה בהתנהלות המערערת, ועל כן לבית משפט השלום סמכות שיפוט. בסופו של דבר, פסק בית המשפט לערעורים לטובת המערער. בית המשפט מצא כי בית משפט השלום אכן נעדר סמכות לדון בתיק, שכן השותפות לא פורקה ופסק הדין הראשוני קבע כי אכן קיימת שותפות. ערכאת הערעור הדגישה כי נסיבות הדיון – ובפרט העובדה שקיומה של השותפות היה שנוי במחלוקת תחילה, ולאחר מכן אושר – משמען שהחלטת הערכאה הנמוכה יותר אינה יכולה לעמוד. לפיכך בוטל פסק דינו של בית משפט השלום, והתיק הועבר לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף בפירוק השותפות. החלטה זו התקבלה למרות השיהוי של המערערת בהעלאת טענת השיפוט, שכן בית המשפט מצא כי אינו יכול להתעלם מהיעדר סמכות מהותית במקרה זה.