ת"א 19760-02-14

תקציר

התובעת, רשות מוניציפלית, תבעה את הנתבעים להשבת תשלומי חובה שונים, לרבות ארנונה, מים, ביוב, תיעול ודמי שימור, בסך כולל של 173,935 ₪. הנתבעים הגישו בקשה להתגונן מפני התביעה, בטענה כי חלק מהחוב חרג ממגבלת הזמן של שבע שנים וכי התובע לא נקט בצעדים משמעותיים להשבת החוב. התובעת טענה כי תקופת ההתיישנות אינה חלה על הליכי גבייה מנהליים וכי הליך הגבייה המנהלי שיזמה התובעת עצר את תקופת ההתיישנות. בית המשפט קבע כי דרישת התשלום לבדה אינה יכולה לעצור את תקופת ההתיישנות וכי הליך הגבייה המנהלי של התובע לא היה משמעותי או רציף דיו כדי לעצור את תקופת ההתיישנות. השופטת הסכימה עם הנתבעים כי לא ניתן לפרוע את החוב לפני פברואר 2007 מכיוון שהוא חרג ממגבלת שבע השנים. עוד קבעה השופטת כי החוק הקיים אינו רואה בהליכי גבייה מנהליים כדי לעצור את תקופת ההתיישנות של תביעות אזרחיות וכי אין די במעשיו של התובע כדי לעצור את השעון ממילא. עוד הדגישה השופטת כי תקופת ההתיישנות כבר משלבת איזון בין זכויות הזכאי, החייב והאינטרסים הציבוריים הרלוונטיים וכי אין צורך ליצור איזון חיצוני נוסף. השופטת סיימה את דבריה בקבלת תביעת ההתיישנות של הנתבעים על סך 138,340.50 ₪ וקבעה כי יש לשלם לתובע את יתרת הסכום בסך 35,594.50 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה.