דב"ע מו/54 - 0

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט האזורי בתל אביב לדחות תביעה לדמי לידה שהגישה יולדת בדצמבר 1981. התביעה הוגשה למוסד לביטוח לאומי בספטמבר 1984, למעלה משנתיים לאחר מכן. התביעה נדחתה על ידי המכון בעילה של שיהוי, שכן היא הוגשה מעבר לגבול הסטטוטורי של 12 חודשים לאחר הלידה. המערערת טענה כי השיהוי נגרם בשל מאבק משפטי שניהלה נגד מעסיקה לשעבר, שסירב לחתום על טופס התביעה לדמי לידה. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה והוביל אותה לערער. שופטי בית המשפט העליון פסקו לטובת המערערת וקבעו כי הסיבות לעיכובה היו סבירות. הם מתחו ביקורת על פקיד התביעות שלא נימק את הדחייה ולא שקל את הסברו של המערער לשיהוי. השופטים גם הטילו ספק בהנחה של בית המשפט המחוזי כי למערערת לא נגרם הפסד כספי בשל היותו עצמאי של בעלה, וציינו כי הנחה זו אינה מבוססת על ראיות כלשהן. כמו כן, הם הדגישו כי הסמכות המוקנית למוסד לפי סעיף 128 לחוק הביטוח הלאומי צריכה להיות מופעלת באופן סביר ולטובת המוטב, במיוחד כאשר השיהוי אינו מכביד על בדיקת העובדות. העניין הוחזר לפקיד התביעות על מנת שישקול מחדש את טענת המערערת, תוך התחשבות במכלול הנסיבות, ומתן הסבר מלא להחלטה. אם התביעה נדחית שוב, יכול המערער להגיש תביעה חדשה לבית הדין האזורי. השופט קובובי הוסיף הערה המדגישה את היתרונות של מערכות תשלום אוטומטיות עבור דמי לידה, אך הודה כי כיום יש צורך ביישום נכון של סעיף 128.