בג"צ 4343/23

תקציר

את העתירה, המבקשת לאכוף הסכם בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית בדבר תשלום חובותיה של האחרונה לחברת החשמל, יש לדחות מכמה טעמים. ראשית, קיים סעד חלופי לעותר מחוץ לבג"ץ, והוא בית משפט אזרחי רגיל שהוא הפורום המתאים לעניינים אזרחיים-כלכליים כאלה. לבג"ץ אין סמכות שיפוט במקרה זה, שכן ההסכם, אף שהוא כרוך בשיקולי מדיניות חוץ, הוא עניין אזרחי במהותו. שנית, התערבותו של בית הדין בניהול יחסי החוץ של המדינה עם הרשות הפלסטינית, שהיא ישות זרה, אינה מוצדקת. יחסיה של מדינת ישראל עם הרשות הפלסטינית הם עניינים מדיניים המצויים בליבת שיקול דעתם של מנהיגי המדינה, ובית המשפט קבע פעמים רבות כי הוא אינו מתערב בעניינים אלה. שלישית, העותרת נעדרת זכות לעמוד בפני בית המשפט שכן היא אינה צד להסכם משנת 2016 ואין לה עניין ישיר או אישי בו. טענותיה בדבר הסתמכות על ההסכם והפסדים כספיים יטופלו בצורה הטובה ביותר בבית משפט אזרחי, אשר יוכל לברר את הנסיבות העובדתיות. בנוסף, בעלי דין נדרשים, קרי הרשות הפלסטינית וחברת החשמל, לא נכללו בעתירה, דבר המצדיק עוד יותר את דחייתה. טענות העותר, אם ישנן, צריכות להיות מופנות לבית משפט אזרחי, והעתירה נדחית מבלי לפגוע בכל תביעה כזו. כן חויבה העותרת לשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 15,000 ₪, בהתחשב בזמינותו של סעד חלופי ובתביעות הכספיות המהותיות העומדות על הפרק.