ע"א 9426/07

תקציר

פסק הדין הוא לטובת המשיבים, שכן השופט קבע כי אין קשר סיבתי בין רשלנות המשיבים לבין הנזק שנגרם למערער, אהרון. השופט קיבל את מסקנתו של בית המשפט המחוזי בדבר רשלנות התיק הרפואי של אהרון שנשמרו על ידי המשיבים. עם זאת, השופט מצא כי המשיבים הוכיחו די הצורך היעדר קשר סיבתי עובדתי בין רשלנות זו לבין הנזק שנגרם לאהרון. השופט הדגיש שני אירועים שניתקו את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק: הסרת הגידול באפו של אהרון ב-24 ביוני 2003, ופגישתו השנייה עם ד"ר לוסטהאוס ב-30 בדצמבר 2003. השופט ציין כי הגידול הוסר בשוליים נקיים וכי הנזק נותר ללא שינוי עד ינואר 2004, דבר המעיד על היעדר נגע סרטני בתקופה זו. האירוע השני כלל קטיעה של נגע חוזר, שאושר כשפיר. יתרה מכך, השופטת ציינה כי הגידול הסרטני שגרם לנזקו של אהרון התגלה שלושה שבועות לאחר האירוע השני וכי הטיפול בתקופה זו היה סביר. השופט מתח ביקורת על חוות דעתו של העד המומחה מטעם אהרון, ד"ר אמסטרדם, על כך שהשמיט את שני האירועים המכריעים הללו ולא שיקף את המצב הרפואי בפועל. עוד הדגישה השופטת כי הסכמתו של אהרון עם דיוק תוצאות הביופסיה תומכת עוד יותר בעמדת המשיבים. משכך, הגיעה השופטת למסקנה כי המשיבים עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בדבר היעדר קשר סיבתי. עם זאת, השופט הכיר בעיכובים בטיפול באהרון ובאי הנוחות שחווה. כך, תוך קבלת ערעורם העיקרי של המשיבים, הציעה השופטת להפחית את הסכום שנפסק לאהרון בחצי, ולהותיר את המחצית השנייה כפיצוי בגין הנזק הלא ממוני שנגרם במהלך הטיפול הממושך. יתר על כן, השופט הציע לוותר על כל הוצאה, בהתחשב בנסיבותיו של אהרון. השופט א' רובינשטיין והמשנה לנשיא (בדימוס) א' ריבלין הסכימו עם פסק הדין.