דב"ע נד/290 - 0

תקציר

המקרה נסוב סביב השאלה האם פציעה של עובדת במהלך נסיעת עבודה שארגן מעסיקה במלון, מלון לגונה, לצפון הארץ, ובפרט למטולה, צריכה להיחשב כ"פגיעה בעבודה". הנסיעה, שנמשכה שלושה ימים, מומנה בחלקה על ידי המעסיק, שתרם 225 שקל לעובד, ויתרת העלות כוסתה על ידי העובדים עצמם או על ידי בני משפחותיהם אם בחרו להצטרף. העובדים לא חויבו להשתתף והימים נוכו מהחופשה השנתית שלהם. עם הגעתה למטולה, יצאה המשיבה, עובדת מלון לגונה, להחליק על הקרח בבית קנדה וסבלה מפציעה שהשביתה אותה מעבודתה למשך כשלושה שבועות. חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968 הוזכר בפסק הדין, ובפרט סעיף 35, המגדיר "תאונת עבודה". בית הדין האזורי פסק תחילה לטובת המשיב וטען כי הנסיעה שירתה מטרה חברתית ומומנה ברובה על ידי המעסיק, ולכן יש להכיר בפגיעה כקשורה לעבודה. עם זאת, בעקבות ערעור של המוסד, בית הדין הארצי לעבודה הפך את ההחלטה. נקבע כי תרומת המעסיק להוצאות הטיול לא הייתה משמעותית דיה, מה גם שקרן התשר ששימשה הייתה למעשה כספי העובדים. בנוסף, הנסיעה המתקיימת מחוץ לשעות העבודה ובהיותה אופציונלית מסמלת חוסר חיבור לעבודה. כתוצאה מכך, החליט בית הדין כי לא ניתן לסווג את פציעתו של המשיב כתאונת עבודה, והערעור התקבל. מעניין לציין כי בדיקת המוסד העלתה גם כי בעוד שהאירוע הוגדר כ"תאונה", המשיב לא היה זכאי להטבות כלשהן בשל החלת סעיף 90ד לחוק בדבר כפל פנסיה.