רע"א 121/23

תקציר

פסק הדין במקרה זה סובב סביב דחיית בקשת רשות ערעור על בסיס ניסיונו של המבקש להתחמק מאגרות גבוהות יותר על ידי סיווג שגוי של תביעה כספית כבקשה לסעד הצהרתי. על פי תקנות בתי המשפט (אגרות), הליכים משפטיים דורשים בדרך כלל תשלום אגרות, המשתנות בהתאם לסוג הסעד המבוקש. בתביעות כספיות המוגשות לבית המשפט המחוזי בגין סכומים שאינם עולים על 25,973,684 ₪, נדרשת אגרה בשיעור של 2.5%, ואילו תביעות הצהרתיות או שאינן כספיות כרוכות בתשלום קבוע נמוך יותר. בית המשפט הדגיש את החשש מפני תובעים המסווים תביעות כספיות כתביעות הצהרתיות כדי להימנע מתשלום שכר טרחה גבוה יותר, כפי שנראה במקרים קודמים כמו פרשת טיירס. הנטל להוכיח אינטרס לגיטימי לסעד הצהרתי מוטל על התובע, והפסיקה קובעת מבחנים לקביעה זו, תוך התמקדות בשאלה האם עומדות בפני תובע דרכים חלופיות להשגת התוצאה הרצויה או שמא יש צורך בהליכים משפטיים נוספים. במקרה זה, המבקש לא הוכיח אינטרס לגיטימי, שכן הכרזה על הסעד המבוקש תחייב פעולה משפטית נוספת לכימות החוב, דבר המצביע על כך שמדובר למעשה בתביעה כספית. בנוסף, טענת המבקשת כי סעד הצהרתי יבטל את הצורך בהליכים נוספים נמצאה חסרת שחר, שכן הפרת סעיף 20 להסכם עדיין טעונה הוכחה. משכך, קיבל בית המשפט את עמדת בית המשפט המחוזי כי התביעה מבקשת בעיקרה סעד כספי, המחייב תשלום שכר טרחה מתאים, ועל כן דחה את הערעור. מאחר ולא התבקשה מענה, לא הוזמנו הוצאות, וההחלטה התקבלה סופית ביום 11.1.2023.