ת"א 1030/00

תקציר

מדובר בפסק דין בתביעה כספית שהגיש עורך דין, התובע, נגד עיריית אשקלון, הנתבעת, בגין שירותי גבייה שניתנו מטעמה על בסיס הסכם שנחתם בין הצדדים. המחלוקת נגעה לפרשנות ההסכם לעניין שכר הטרחה ושיעורו. השופט נתן פסק דין חלקי, שפירש את ההסכם ללא שמיעת ראיות, ושני הצדדים פירשו אותו לא נכון. סיכומי התובע ערערו על פסק הדין החלקי והציגו חישובים שגויים. השופט שמע את חומר הראיות ומצא כי פרשנותו של פסק הדין החלקי נותרה בעינה. סיכומי התובע היו לא מאורגנים וכללו טעויות עובדתיות, תוך התעלמות מעובדות לא נוחות. לאחר מכן פירש השופט את ההסכם וקבע כי העירייה יכולה לבטלו בכל עת ללא עילה, וביטולו בשל התנהגותו הבלתי סבירה של התובע היה מוצדק. התובע הפר את ההסכם בכך שסירב למלא אחר הוראות הנתבע ופעל באופן לא מקצועי. הוא גם הגיש ערעורים לא מורשים והראה אי סדרים כספיים. לאחר מכן התעמק השופט בחישובי שכר הטרחה, ומצא כי שיטותיו של התובע אינן מדויקות ואינן אמינות בשל חוסר בהירות וחוסר עקביות. עדותה של המזכירה תמכה בטענות הנתבע והראתה התנהלות בלתי תקינה של התובע. השופטת נאלצה לחשב ידנית את שכר הטרחה לכל חייב על פי עקרונות פסק הדין החלקי, שכן התובע פירש אותם באופן שגוי. החישובים הראו כי התובע הרבה פעמים גבה יותר מדי ולא העביר כספים לנתבע, והשאיר אותם ללא הצדקה. השופט ציין גם את חוסר אמינותו של התובע וקיבל את הודאות הנתבע כראיה. בסופו של דבר החליטה השופטת כי על הנתבע לשלם לתובע 4,870 ₪, בניכוי הכספים שגבה ביתר, ופסקה לנתבע הוצאות ומע"מ בסך 10,000 ₪. התובע חויב לזקוף את הסכומים שנגבו יתר על המידה לחייבים בהתאמה ולשלוח להם הודעות. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ומיום 7.12.03.