תע"א 3215/10

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה שהגישו ארבעה תובעים שעבדו כמלצרים במסעדה הנתבעת, בדרישה לתשלומים נוספים עבור עבודתם, לרבות שכר מינימום, גמול שעות נוספות ופיצויי פיטורים בעת פיטורים. התובעים טענו כי לא נחתם חוזה עבודה ולא סוכמו תנאי שכרם, בעוד הנתבעים טענו אחרת. בית הדין פסק לטובת הנתבעים, בקובעו כי שכרם של התובעים הוסכם בתחילת העסקתם כי יתבסס על תשר מלקוחות, כאשר כל גירעון יתווסף למסעדה. עוד קבע בית המשפט כי עדויות התובעים בנוגע להכנסותיהם היו מתחמקות ולא משכנעות, וכי הם השתכרו הרבה מעבר לשכר המינימום. כמו כן, קבעה השופטת כי יש לראות בטיפים שקיבלו המלצרים שכר, גם אם לא נרשמו בקופת המעסיק, בשל נסיבותיו הספציפיות של המקרה, שעניינן עובדים המשתכרים הכנסות גבוהות ובחירה באמצעי תשלום זה. בית הדין דחה את תביעות התובעים לגמול שעות נוספות, וקבע כי הם עבדו במשמרות רגילות. עם זאת, התובעים היו זכאים לפיצויי פיטורים עם התפטרותם, שכן הנתבעת לא שילמה להם את שכרם וזכויותיהם הראויים. השופטת פסקה גם לגבי תשלומים ספציפיים הנוגעים לנסיעות, ימי חופשה, הבראה, חגים והפרשות גמל, והורתה לנתבעת לפצות את התובעים בהתאם. בנוסף, דחה בית הדין את תביעת התובעים כנגד הנתבעת השנייה, שנחשבה למעסיקה משותפת, בשל היעדר ראיות התומכות בטענתם. גם התביעה שכנגד שהגישו הנתבעים לדמי הודעה מוקדמת ולשון הרע נדחתה, כאשר הראשונה התקבלה לטובת התובעים, והאחרונה נעדרה ראיות מספיקות. הוצאות התביעה האישית כנגד הנתבע השני נפסקו לתובעים, כאשר כל צד היה אחראי להוצאותיו בגין התביעה כנגד הנתבע הראשון. פסק הדין נחתם בפירוט הסכומים הספציפיים שישולמו לכל תובע, לרבות רכיבי פיצוי שונים, ופירוט הפרשי ריבית והצמדה.