ע"פ 4218/00

תקציר

ערעור הוגש על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שלא לפסול עצמו מלדון בתיק הנוגע לעבירות על חוק ניירות ערך. המערערת טענה כי החלטת השופט בגזר דינם של נאשמים נוספים הותירה אותה עם ראייה מוטה של התיק וכי המשך מעורבותה יפגע באובייקטיביות שלה. עם זאת, כבוד השופטת ברכה אופיר דחתה את הערעור. השופט אופיר קבע כי גזר דינו של נאשם אחד על ידי שופט אינו פוסל אותם אוטומטית מלדון בעניינם של נאשמים שותפים אחרים, מה גם שהשופט לא גיבש כל עמדה ולא קבע ממצאים כלשהם באשר לחלקו של המערער בתיק. היא הדגישה כי דבריהם של הנאשמים המשותפים לא ישפיעו על משפטו של המערער כל עוד לא העידו בבית המשפט, ומרבית האישומים נגד המערער אינם קשורים להרשעת הנאשמים השותפים. יתר על כן, פסילת השופט בשלב כה מאוחר של המשפט – לאחר שמיעת למעלה מ-100 עדים ובחינת ראיות נרחבות – תגרום לבזבוז משמעותי של משאבים שיפוטיים. החלטה זו מתיישבת עם פסיקות קודמות בנושא ומחזקת את העיקרון לפיו יש להכריע בכל מקרה לגופו.