ת"א 1823/03

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב תביעה כספית של מרמה ומעילה שהגישו התובעים מנור משיח ומאפיית סברין נגד הנתבעים רון ברק כץ ואביו, חיים כץ. התובעים טוענים כי הנתבעים רימו אותם וגרמו להם להעביר סכומי כסף משמעותיים, בסך כולל של 1,150,000 דולר, עבור פרויקט חקלאי משותף באוקראינה, אותו גנבו הנתבעים. הנתבעים, לעומת זאת, טוענים מנגד כי השקעתם של התובעים הייתה פרטית בלבד ויועדה לפרויקט גידול התבואה השאפתני של התובעים, אשר נכשל בסופו של דבר בשל נסיבות בלתי צפויות. על התובעים מוטל נטל ההוכחה, שכן הם טוענים להטעיה ומעילה. בית המשפט מוצא כי ראיות התובעים אינן מספקות ואינן משכנעות, ומסתמך אך ורק על עדותו של מנור משיח, הסותרת ראיות ועדויות אחרות. יתר על כן, טענות התובעים בדבר זיופים וחשבוניות כוזבות נדחות, שכן בית המשפט מקבל את הסברו של כץ כי אלה נוצרו לבקשת משיח כדי להכשיר את העברת הכספים. התובעים גם לא הציגו עדים מכריעים וראיות שהיו יכולות לתמוך בטענותיהם, דבר המצביע על חולשתם. לעומת זאת, גרסת הנאשמים אמינה יותר, נתמכת בראיות, ומסבירה את הנסיבות באופן הגיוני. לפיכך, בית המשפט פוסק לטובת הנתבעים, ודוחה את תביעת התובעים. התובעים חויבו בהוצאות המשפט של הנתבעים, בסך של 50,000 ₪. פסק הדין מתבסס על מאזן ההסתברויות, שכן התובעים לא הצליחו לספק הוכחות מספקות לטענותיהם החמורות בדבר מרמה, שעודנה נטל הוכחה כבד.