ת"א 27472-05-15

תקציר

הנתבעים חתמו על ערבות להלוואה שנטל צד שלישי, מיכאל. הבנק תבע את הנתבעים לכבד את ערבותם לאחר שמיכאל פרע את ההלוואה. הנתבעים טענו כי הבנק לא ביצע את הגילויים הנדרשים על פי חוק הערבות, ולכן יש לפטור אותם מהערבות. בית המשפט בחן את הנסיבות בהן חתמו הנתבעים על הערבות ומצא כי הבנק אכן לא ערך לנתבעים את הגילויים הנדרשים, לרבות פרטים אודות עמידת הלווה בתשלומים, מצב ההלוואה והסיכונים הכרוכים בחתימה על הערבות. הבנק גם לא רשם את הנתבעים כערבים מוגנים, ולא נתן להם הזדמנות לעיין במסמכים לפני חתימתם, כנדרש בחוק. בית המשפט ציין כי חובות הבנק כלפי הנתבעים היו נרחבות עוד יותר נוכח חוסר איזון הכוחות ומורכבות החוזים, והעובדה שהנתבעים, כערבים, לא היו מעורבים בעסקה המקורית. בית המשפט קבע כי מחדלי הבנק מהווים עבירה על חוק הערבות. כתוצאה מכך, ובהתאם לחוק, היו הנתבעים פטורים מאחריותם. בית המשפט הדגיש את חשיבות ההקפדה על דרישות הגילוי שנקבעו על ידי המחוקק, אשר נועדו להגן על הלקוחות והערבים. למרות שבית המשפט דחה את תביעת הבנק, הוא לא הורה לבנק לשלם את הוצאות הנתבעים, נוכח אשמתם התורמת והעובדה שקיבלו הודעות מהבנק אך בחרו שלא לפעול על פיהם. הנתבעים גם לא הצליחו להוכיח נזק כלכלי כלשהו שנגרם עקב מחדלי הבנק. בית המשפט הדגיש כי כל טענה בדבר מכירת הנכס המשועבד הייתה צריכה לעלות בפורום אחר, והתנהלות הנתבעים בעניין זה הייתה פסולה. בסופו של דבר, כל צד נשא בעלויות שלו.