ת"א 24287-05-22

תקציר

המבקשים והמשיב מצויים בסכסוך משפטי סביב ארבעה מסרונים ששלח המשיב, אשר לטענת המבקשים היוו לשון הרע והפרו את תנאי הסכם שיתוף הפעולה ביניהם. המבקשים ביקשו מבית המשפט למנות בורר, כפי שנקבע בהסכם. עם זאת, השופט קבע כי ההודעות לא היוו הפרה של ההסכם, והמבקשים לא הביאו ראיות לכך שההודעות גרמו לעיכוב כלשהו בביצוע הפרויקט או פגעו בביצועו. השופטת הדגישה כי מטרת סעיף הבוררות הייתה להבטיח את ביצועו המהיר של הפרויקט ולא נועדה לתת מענה לסכסוכים אישיים או לתביעות לשון הרע. כמו כן, נמצא כי המבקשים לא פעלו בהתאם להליך הנדרש לפתיחת בוררות כמפורט בהסכם, הקובע כי היועצים המשפטיים אינם יכולים לייצג את הקבוצה בסכסוכים זה כנגד זה. המשיב אף מסר הצהרות של למעלה מ-100 חברי קבוצה המתנגדים לבקשה. בסופו של דבר דחתה השופטת את הבקשה וציינה כי סמכותו של בית המשפט למנות בורר נתונה לשיקול דעת ואינה חובה. המבקשים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של המשיב.