ע"פ 10821/08

תקציר

ההחלטה שלא להעניק עיכוב ביצוע עד להגשת ערעור בתיק זה התבססה על מספר שיקולים מרכזיים. ראשית, חזקת החפות אינה חלה על מי שכבר הורשע, וחומרת העבירות שבוצעו – ובהן נהיגה בחוסר זהירות, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וחבלה – מצדיקה מאסר מיידי. גם סיכויי הצלחת ערעורו של המבקש הוערכו כנמוכים. נמצא כי מרבית הטענות שהוצגו מערערות על הממצאים העובדתיים וקביעות המהימנות של בית משפט קמא, שקשה לבטלן בערעור. גם טענתו של המבקש בדבר היעדר בסיס נפשי להרשעה לא הייתה צפויה להצליח. בנוסף, עברו הפלילי של המבקש, לרבות עבירות קודמות של נהיגה בחוסר זהירות ועבירות תנועה, שקל כנגד מתן השהייה. גם העונש הארוך יחסית שהוטל – שהיה מידתי לחומרת העבירות – והעובדה שהמבקש כבר החל לרצות את עונשו, הצדיקו את ביצועו המיידי של תקופת המאסר. זאת ועוד, התארכות ההליכים המשפטיים יוחסה להתנהלותו של המבקש, שכן ההגנה תרמה תרומה משמעותית למשך ארבע שנות התיק. לבסוף, חלוף הזמן לא הצדיק שהייה, במיוחד בהתחשב בכך שהמבקש לא נעצר בתקופה זו. ככלל, מאזן הגורמים העדיף הימנעות מאיחור בביצוע גזר הדין.