ת"א 23604-11-09

תקציר

התיק סובב סביב תקיפת התובע, שעבד כתצפיתן ברכבת ישראל. בשעות הבוקר המוקדמות הותקף התובע במפתיע על ידי אלמונים ונפצע קשה. הוא תבע הן את רכבת ישראל, האחראית על תפעול ותחזוקת הרכבת, והן את החברה ששכרה אותו, בטענה שלא סיפקו סביבת עבודה בטוחה והפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם. בית המשפט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי רכבת ישראל נקטה אמצעי זהירות סבירים למען בטיחות עובדיה. השופט הכיר בכך שלרכבת הייתה חובת זהירות כלפי התובע, אך קבע כי מדובר במעשה חריג ובלתי צפוי. האמצעים שננקטו, לרבות אימונים, ציוד קשר וסיורים סדירים, נחשבו נאותים ומתאימים. אופי עבודתו של התובע לא היה כרוך באיום מתמיד של פעילות פלילית, והתקיפה הייתה פתאומית ובלתי צפויה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי אמצעים נוספים כגון גידור או תאורה משופרת לא היו מונעים את התקיפה או משנים את תוצאותיה. סביבת העבודה של התובע לא הייתה מסוכנת מטבעה, ופעולות הרכבת היו סבירות ומקצועיות. השופט גם הטיל ספק באמינותו של התובע, וציין הגזמה בתיאור האירועים. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי הנתבעים לא הפרו את חובת הזהירות שלהם, והתביעה נדחתה. התובע חויב בהוצאות הנתבעים, בסך 10,000 ₪ כל אחד.