בש"פ 5540/18

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על צו מעצר. על פי החוק הרלוונטי, החלטה על מעצרו של אדם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו תלויה בשלושה תנאים: ראשית, צריכה להיות עילת מעצר; שנית, חייבות להיות ראיות לכאורה לאשמתו של הפרט; ושלישית, על בית המשפט לקבוע האם ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעים הפוגעים בחירותו של הפרט באופן חמור פחות, כגון מעצר בפיקוח אלקטרוני. במקרה דנן, המערער לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה או על עילת המעצר. במקום זאת, הם טענו כי בית המשפט היה צריך לשחררם כחלופה למעצר או להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני. עם זאת, בית המשפט מצא כי נוכח חומרתן של העבירות המיוחסות למערער, לרבות עבירות נשק וסחיטה באיומים, כמו גם עברו הפלילי האלים הקודם, לא ניתן למתן במידה מספקת כל סכנה הנשקפת מהן באמצעות חלופות מעצר. בית המשפט הדגיש את חזקת המסוכנות הכרוכה בעבירות נשק ואת הנדירות שבמתן חלופות מעצר במקרים כאלה. כמו כן, נלקחו בחשבון עברו הפלילי של המערער והערכת הסיכון הבינוני של תסקיר שירות המבחן. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי המערער לא הציג הצדקה מספקת כדי להצדיק חריגה מהנורמות שנקבעו, ולפיכך הערעור על צו המעצר נדחה.