ב"ל 26538-05-19

תקציר

פסק הדין במקרה זה נוגע לתביעת מורה בגין פגיעה בעבודה עקב עמידה ממושכת ותנועות קטנות חוזרות ונשנות בזמן ההוראה. השופט שקל בכובד ראש את המשפט העברי ואת פסקי הדין הקודמים הנוגעים לתיאוריית המיקרוטראומה, המכירה בהשפעה המצטברת של נזקים זעירים ובלתי הפיכים הנובעים מתנועות חוזרות ונשנות. על פי פסק הדין, פעולות המהוות תנועות מגוונות בסדר משתנה אינן נחשבות לתנועות החוזרות על עצמן. כמו כן, השופט הבהיר כי פעולות חוזרות ונשנות אינן צריכות להתבצע ברציפות ללא הפסקות והכיר בכך שדליות יכולות להיגרם כתוצאה מעמידה ממושכת, דבר שהוכר כטענה תקפה בפסקי דין קודמים. במקרה זה טענה המורה כי עבודתה כללה עמידה סטטית במשך כחמש שעות ביום, כולל הוראה, שימוש במכונת הצילום והשגחה בהפסקות. הנתבעת לא סתרה את אופי עבודתה של המורה אך הטילה ספק בהיקף טענותיה. בבדיקה התברר כי טענות המורה בנוגע לזמן שהוקדש למשימות ספציפיות היו מוגזמות. בית המשפט קיבל את הטענה כי המורה אכן עמדה תקופות ארוכות, אם כי למשך זמן קצר יותר ממה שנטען. מרישומי המורה עצמה ומעדותה עולה כי היא עבדה לכל היותר 2.5 שעות ביום, 5 ימים בשבוע, וצמצמה את שעות עבודתה ל-4 ימים בשבוע בשנת 2013. ככלל, מצאה השופטת כי טענותיה של המורה משכנעות חלקית באשר לאופי עבודתה אך לא להיקפה. לפיכך, בית המשפט יקבע את הצורך בחוות דעת מומחה המבוססת על העובדות שנקבעו. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים ותועבר אליהם בהתאם.