בש"פ 9075/12

תקציר

פסק הדין עוסק בסוגיית הסמכות והליך חישוב תקופת הפסילה של רישיון נהיגה והאם נדרש תצהיר אם לא הופקד רישיון פיזית. המשיבה תיקנה תחילה את עמדתה, לפיה רשות הרישוי אחראית להחלטות אלה ובדיקתן נתונה לסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. תוך הכרה בדעות סותרות ממקרים קודמים, בית המשפט מבהיר כי לאחר שבית המשפט גזר את דינו סיים את עבודתו, ביצוע הפסילה ופרשנותה צריכים להיות מנוהלים מנהלית על ידי הרשות הרלוונטית, המפקחת על היישום המעשי. המקרה הנדון עסק במערער שרישיונו נלקח על ידי המשטרה, אשר טופל בטעות כ"אבוד", ודרש תצהיר מיותר לתקופת הפסילה. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין צורך בתצהיר כזה כאשר הרישיון מוחזק בידי רשות, וקבע כי על רשות הרישוי לחשב את תקופת הפסילה ללא צורך בהליכים משפטיים נוספים. פסק הדין תומך בסופו של דבר בעמדת המערער, ומציע כי תקופת הפסילה תתחיל ממועד גזר הדין וממליץ על רפורמה חקיקתית בתקנה 557 כך שתתאים ליעילות הדיגיטלית המודרנית ותבהיר מתי יש צורך בתצהירים כאלה.