ע"ע 39314-01-14

תקציר

עניינו של הערעור בהחלטה לאסור על פרסום פסק הדין במקרה של הטרדה מינית, באופן שיחשוף את זהות הצדדים המעורבים. המערערת טענה כי אין הצדקה לאיסור זה, תוך הדגשת הערך החינוכי וההשפעה המרתיעה של פרסום פרטי המעביד (המשיב) והעובד (המשיב). המשיבים התנגדו בטענה כי פרסום הפרטים יגרום להם נזק בלתי מוצדק, וכי מרבית הטענות נגד העובד לא התקבלו על ידי בית הדין. בית המשפט הכיר בעקרון השימוע הפומבי, אך שקל גם את ההגבלות על הפרסום כדי להגן על אינטרסים שונים, לרבות פרטיות והימנעות מפגיעה בצדדים המעורבים. לא ניתן היה לפרסם את פרטיו של העובד מבלי לפגוע בזכותו לפרטיות, לגרום לו למצוקה נפשית ואף להוביל להדרה החברתית שלו. פגיעה זו תהיה בלתי מידתית ובלתי מוצדקת, שכן פסק הדין כבר משמש אמצעי הרתעה. עם זאת, בית הדין מצא כי ניתן להתיר את פרסום פרטי המעסיק, שכן הדבר עשוי לתמרץ את החברה לשפר את טיפולה בתלונות על הטרדה מינית ולהשפיע על תאגידים אחרים להקפיד על החוק. המעסיק לא הוכיח די הצורך כי הפרסום יגרום נזק תדמיתי משמעותי או נזק קנייני. לפיכך, הערעור על פרסום פרטי המעסיק התקבל, ואילו הערעור על פרטי העובד נדחה. כל צד יישא בהוצאותיו, והמעסיק חויב לפצות את המערערת בגין הוצאותיה בסך 5,000 ₪.