ע"א 3224/03

תקציר

החברה הקבלנית הבונה, המערערת, התקשרה עם המשיב בחוזה לבניית 86 דירות במסגרת תוכנית דיור. כדי להבטיח את התחייבויותיה, סיפקה החברה ערבות בנקאית אוטונומית. לאחר השלמתו טען המשיב כי החברה מכרה 37 דירות במחירים גבוהים מהמותר בחוזה, תוך ניסיון לאכוף את הערבות. החברה טענה כי פרשנותה של המשיבה לחוזה אינה נכונה ופנתה לבית משפט השלום בבקשה לעיכוב ביצוע ולמתן הצהרת תוקף. בית המשפט קמא דחה את הטענות, והוביל את החברה לערער על פסק דין זה. הערעור התמקד בארבע נקודות שנויות במחלוקת: הכללת מקומות חניה ומעברים באזור החצרות הפרטיות, שטח הדירות הגדולות, הגדרת אזור הוגנות והתחשבות בזיכויים לדיירים. בית המשפט אישר את פסק דינו של בית משפט קמא, והסכים כי המערערת לא הצליחה להוכיח את טענותיה. בית המשפט קבע כי פרשנותו הברורה של החוזה מחריגה מקומות חניה ומעברים משטחי חצר פרטית, ושטחי הדירות נקבעים אך ורק בהיתר הבנייה. בנוסף, מצא בית המשפט את טענות המערערת בנוגע לזיכויים לדיירים בלתי ברורות וחסרות תימוכין. פסק הדין נטה לטובת המשיב, דחה את הערעור והטיל על המערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.