ת"א 1401/73

תקציר

הוריו של בנו המנוח הגישו תביעה לאחר מותו בתאונת פגע וברח, בטענה כי הוא נפגע ממשאית צבאית. בית המשפט פסק לטובתם וקיבל את התביעה נגד משרד הביטחון. השופטת קבעה כי מאחר שהתובעים הוכיחו כי התאונה אירעה עקב רשלנות נהג המשאית, וכי המשאית שייכת לנתבע, ניתן להניח כי הנהג היה חייל או עובד או בעל רישיון של הצבא, אלא אם הנתבע הציג עובדות הפוכות. זאת, בהתבסס על פסיקה קודמת ופקודת הראיות. השופט הגיע למסקנה כי ראיות התובעים הצליחו לזהות את הרכב כמשאית צבאית וכי הנהג היה ככל הנראה חייל, למרות שלא לבש מדים. השופט ציין את פזיזותו של הנהג ואת הרשלנות הפושעת שהפגין בתאונה, והדגיש את חומרת האירוע. עם זאת, השופטת לא קיבלה את תביעת התובעים לאובדן מזונות, שכן הראיות שהוצגו לא הספיקו כדי להוכיח כי המנוח תמך בהוריו באופן קבוע. לפיכך, לא נפסקו להורים כל פיצוי בגין היבט זה של התביעה. עם זאת, פסק השופט את עיזבון המנוח הוצאות רפואיות, הוצאות מצבה וסכום בגין כאב וסבל, בסך 22,000 ל"י, בצירוף ריבית, הוצאות ושכר טרחת עורך דין. ההודעה הפומבית על פסק הדין נמסרה בנוכחות עורכי הדין של שני הצדדים.