ב"ל 40524-08-20

תקציר

לאחר בחינת כל הראיות, העדויות והמסמכים שהובאו הגיעה השופטת למסקנה כי התאונה לא התרחשה במסגרת עבודתו של התובע. פסק הדין התבסס על מספר גורמים. ראשית, דברי התובע על התאונה לא היו עקביים, שכן הוא מסר תיאורים שונים של האירוע לחוקר הוועדה לביטחון לאומי (המל"ל), בתצהירו ובמהלך המשפט. בעוד שבטופס התביעה ובמסמכים הרפואיים הראשוניים תוארה תנועה חדה של היד שגרמה לפגיעה, בהמשך ציין התובע כי הפגיעה אירעה כתוצאה מנפילת קרטון עליו. יתר על כן, גם עדותו של התובע בנוגע לנפילה הייתה סותרת, שכן בתחילה טען כי נפל עם הקרטון מגובה של 2.5 מטרים, אך בהמשך ציין כי כבר היה על הרצפה. השופטת הצביעה גם על סתירות בתיאורי התובע את תוצאות התאונה. בטופס התביעה צוין כי התובע לא עבד מאז דצמבר 2018 בשל הפגיעה, אך בחקירתו במל"ל ציין התובע כי ביקר במקום העבודה לסירוגין בלבד. גם הרשומות הרפואיות סתרו את טענות התובע, שכן למחרת התאונה הנטענת לא היה כל אזכור לאירוע עבודה בדו"ח האורתופד. במקום זאת, הוא התייחס לכאב לאחר תנועה חדה. יתרה מכך, ברשומה רפואית מיוני 2018, שבועות לאחר התאונה, צוין כי התובע חווה כאבים בכתף שמאל במשך שנה לאחר תנועות חדות. הדבר הצביע על כך שלתובע היו בעיות כתף לפני תאונת העבודה הנטענת. בנוסף, עדי התביעה, ובהם מר נסראללה, העלו ספקות נוספים. מר נסראללה התחמק מחקירת המל"ל וטענת התובע כי לא היה מודע לכך סותרת את עדותו של מר נסראללה. השופטת ציינה גם את הימנעותה של התובעת מהגשת תצהירים מעדי מפתח, למרות היותם מקורבים. ככלל, הסתירות וחוסר העקביות הרבים לאורך עדותו של התובע, יחד עם התנהלותם המפוקפקת של העדים, הביאו את השופט למסקנה כי גרסתו של התובע אינה אמינה. לפיכך, דחתה השופטת את התביעה, בקובעה כי התובעת לא חוותה תאונת עבודה כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי.