רע"א 2457/04

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לסכסוך רכושי הנוגע לזכויות הדייר המוגן על פי הדין הישראלי. התיק נסוב סביב עיזבונה של אישה שנפטרה, שהייתה דיירת מוגנת בדירה ברחוב אלנבי בחיפה. לאחר מותה טען בנה, יאיר אור, כי עליו לרשת את מעמד הדייר המוגן של אמו, בהתבסס על כך ששהה עמה בדירה במהלך חופשותיו התקופתיות מהכלא, שנמשכו 72 שעות, שם ריצה מאסר עולם. התביעה המקורית הוגשה על ידי המשיבים, בבקשה לפנות את הדירה, שכן יאיר אור לא היה זכאי לדייר מוגן לפי הוראות חוק הגנת הדייר. בית משפט השלום פסק לטובת המשיבים, והביא את המבקש (ככל הנראה יאיר אור או העיזבון) לערער לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור. פסק דין זה בא בעקבות בקשת המבקש לערער לערכאה גבוהה יותר, אשר נדחתה. ההחלטה נשענת על פרשנותו של סעיף 20 לחוק הגנת הדייר, המתווה את התנאים בהם ניתן לרשת את זכויותיו של דייר מוגן. לדברי בית המשפט, המבקש לא עמד בתנאים הנדרשים בחוק, שכן לא התגורר עם אמו בדירה לפחות חצי שנה לפני מותה. העובדה ששהה שם תקופות קצרות בחופשה מהכלא לא נחשבה מספקת כדי להקנות לו מעמד של דייר מוגן. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקש חויב לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪.