סע"ש 49456-02-18

תקציר

בית המשפט מצא כי פיטורי התובעת על ידי הנתבעת היו שלא כדין ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות. הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי ההחלטה לפטר את התובעת לא הייתה קשורה להריונה, והראיות הראו כי נימוקי הנתבעת לפיטורים היו עילה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הנתבע ניהל דיון הוגן לפני שפיטר את התובע. בהתחשב בקשייה של התובעת למצוא עבודה במהלך הריונה ובספקות הנתבע לגבי התאמתה לתפקיד, הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 33,000 ₪ בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות, בנוסף להוצאות משפט בסך 5,000 ₪. סכום זה שיקף הן את הנזקים הכספיים והן את הנזקים הלא כספיים שנגרמו לתובע. התובעת ביקשה פיצוי בגין אובדן דמי לידה, אך בית המשפט לא פסק זאת, שכן לא מצא תקדים לפיצוי כזה במקרים דומים. לבסוף, בית הדין העניק לנתבעת 30 יום לשלם לתובעת את הסכומים שנפסקו והכיר בזכות הערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.