ע"א 25193-04-11

תקציר

הערעור והערעור שכנגד דנים בתביעת פיצויים בגין תאונת עבודה שאירעה בשנת 2006, בה נפגע המשיב, מטפס בניין, לאחר שנפל לבריכת ביוב לא מקורה. בית משפט קמא מצא כי המעסיק (המערער) אחראי לתאונה אך ייחס 50% מהאשמה למשיב. בית המשפט פסק למשיב פיצוי בסך 183,725 ₪, ואילו התביעה נגד יתר המשיבים (הקבלן הראשי, היזם, קבלן האינסטלציה והמפקח) נדחתה. המערערת טוענת כי שגה בית משפט קמא בכך שלא דחה את תביעת המשיב על הסף וכי על יתר המשיבים לחלוק בחבות. בערעורו שכנגד של המשיב נטען כי המשיבים האחרים הם האחראים הבלעדיים לתאונה בשל רשלנותם, ולא היה מקום לזכות את המערער. ערכאת הערעור, לעומת זאת, מסכימה עם ממצאיו של בית משפט קמא, ומסרבת להתערב בקביעות העובדתיות ובהערכות המהימנות שנעשו. היא מאשרת את ההחלטה לדחות את התביעה נגד המשיבים 2 עד 5, ומציינת כי רשלנותו הפושעת של המשיב עצמו מצדיקה את ייחוס 50% האשם התורם. זאת ועוד, בית המשפט אינו מוצא עילה להתערב בהערכת הנזקים שקבע בית המשפט קמא. הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחים, וכל צד מחויב לשלם למשיבים 2 עד 5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.