עע"מ 4620/11

תקציר

פסק הדין דוחה ערעור שהגישו תושבי רצועת עזה נגד מדיניות ממשלת ישראל להעניק היתרי כניסה רק במקרים הומניטאריים חריגים. המבקשים, שבקשותיהם להיתרי כניסה נדחו, טענו כי מדיניות זו מפלה ופוגעת בחופש הפולחן שלהם. עם זאת, בית המשפט מצא כי מדיניות המשיבים הייתה סבירה ובמסגרת שיקול דעתם הרחב בענייני כניסה, וכי המבקשים לא הוכיחו נסיבות חריגות המצדיקות בחינה פרטנית של עניינם. בית המשפט אמנם הכיר בחשיבותו של חופש הפולחן, אך ציין כי זכות זו אינה מוחלטת ויש לאזן בינה לבין שיקולי ביטחון. המבקשים, בהיותם מי שאינם אזרחים ותושבי מדינת אויב, לא היו זכאים ליחס שווה לאזרחי ישראל. יתר על כן, היחס השונה לתושבי הרצועה הנוצרים לתפילה בחגים המרכזיים היה מוצדק משיקולי מדיניות חוץ וביטחון. באשר להוצאות המשפט, הציע בית המשפט להפחית את הסכום שנפסק על ידי הערכאה הנמוכה ל-12,000 ₪, בהתחשב בהתנהלות העותרים ובאופי התיק. המשנה לנשיאה נאור הסכימה עם הפיטורים אך העדיפה שלא להתערב בפסיקת ההוצאות של הערכאה הנמוכה יותר.