תא"ק 22284-05-20

תקציר

התיק נסוב סביב הסכם שכירות לדירת מגורים. התובע, בעל הבית, טוען כי הנתבע הפר את ההסכם בכך שהשתמש בנכס לפעילות בלתי חוקית ולא שילם דמי שכירות. הנתבעת טוענת כי מטרת החכירה הייתה לתיירות ונופש ולא למגורים, וכי אי התשלום נבע ממגפת הקורונה שהשביתה את עסקיהם. בתחילה הוצע לצדדים רשות להתגונן מטענותיהם, אך הם לא נענו ונערך להם דיון. במהלך הדיון התברר כי הנתבע שילם חלק מדמי השכירות, אך הייתה מחלוקת לגבי התמורה של השיקים. הנתבע חויב בהוכחת תשלום, דבר שלא עשה, גם לאחר שניתן לו זמן נוסף. נוכח הימנעותו של הנתבע מלהביא ראיות והתעקשותו של התובע על אי תשלום, מצא בית המשפט כי הגנת הנתבע חלשה, מה גם שהנתבע טען כי שילם את דמי השכירות. בדרך כלל, בית המשפט לא יקבע עובדות או יקבע מהימנות בשלב זה, אך חוסר יכולתו של הנתבע להוכיח את טענתו מחליש את הגנתו. מאחר שהנאשמים לא הציגו הגנה משכנעת, בית המשפט העניק להם רשות מותנית להתגונן. אישור זה מופקד בקופת בית המשפט בסך 25,000 ₪ עד ליום 10.3.2022, ואם לא יופקד, ההתנגדות תידחה. על התובע לעדכן את בית המשפט האם הוא מחלט את הפיקדון, ולאחר מכן יופנה התיק להליך המתאים. בעיקרו של דבר, ניתנה לנתבע הזדמנות אחרונה להוכיח את הגנתו, ואם לא יעמוד בתנאים שהציב בית המשפט, יינתן פסק הדין לטובת התובע.