גמ"ר 100-04-19

תקציר

הכרעת הדין דנה בעונשו של נאשם שנמצא אשם בגרימת מוות בנהיגה רשלנית. השופט פותח בהתוויית עקרון ההלימה כהגדרתו בחוק העונשין, שמטרתו לקבוע יחס ראוי בין חומרת העבירה, נסיבות העבירה ואשמת הנאשם, לבין סוג ומידת העונש שהוטל. לערך החברתי הנפגע מהעבירה – קדושת החיים – ניתן משקל משמעותי, כאשר השופט מדגיש את השלכותיהן ההרסניות של תאונות הנהיגה הרשלנית על משפחות הקורבנות ועל החברה בכללותה. מידת הרשלנות היא גורם מכריע בקביעת העונש, כאשר השופט בוחן את נסיבות התאונה, לרבות אי הבחנת הנאשם במעבר החצייה, בהאטה או בבלימה של הנאשם. השופט מתחשב גם בניסיון הנהיגה וההיסטוריה של הנאשם, כמו גם בהיעדר עבירות תנועה נלוות. מספר פסקי דין קודמים מוזכרים לקביעת תחום הענישה בגין העבירה, הנע בין עבודות שירות למאסר בפועל ופסילה מלנהוג. השופט קובע כי במקרה הנוכחי מדובר ברשלנות בינונית וקובע את תחום הענישה המתאים בהתאם. בבואו לקבוע את העונש הספציפי לנאשם, השופט לוקח בחשבון גורמים שאינם קשורים לעבירה, כגון נסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות משפחתו והיעדר עבר פלילי. עם זאת, השופט מדגיש כי במקרים של תאונות דרכים קטלניות, האינטרס הציבורי בהרתעה גובר פעמים רבות על פני הנסיבות האישיות. בסופו של דבר, נגזר על הנאשם עבודות שירות וחמישה חודשי מאסר בפועל, אותם ניתן לרצות לצד עבודות השירות. שלוש שנות מאסר על תנאי מוטלות גם על עבירה של גרימת מוות ברשלנות או נהיגה בזמן פסילה. הנאשם נפסל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך חמש שנים, וחויב לשלם פיצוי כספי למשפחת המנוח. השופט מקל בכך שהוא נמנע מהטלת קנס כספי, בהתחשב בנסיבות המקרה. כמו כן נקבעה זכות הערעור על פסק הדין, עם אפשרות לעשות זאת בתוך 45 יום בבית המשפט המחוזי מרכז.