עב"ל 21703-04-20

תקציר

במקרה הנדון, הערעור נדחה לאחר בחינה מעמיקה של טענות הצדדים המעורבים בכתב ובעל פה. המערער נשא בנטל הראייתי להוכיח את התשתית העובדתית של טענתו, אם כי בחלק מהמקרים היו הזדמנויות להקלה מנטל זה. בית הדין הכיר בכך שננקטה גישה מקלה על ידי מינוי מומחה לבחינת טענות המערער למרות פערים בתשתית העובדתית. עם זאת, המומחה הגיע למסקנה כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין מחלתו, עמדה שאושרה על ידי בית הדין האזורי לאחר עיון מקיף. ניסיונותיה של המערערת להשלים את הליקויים העובדתיים בנתונים נוספים עלו בתוהו. באופן ספציפי, בקשות לכלול דוחות מעקב ממקומות שונים ומזמנים שונים כראיות נדחו, שכן הרלוונטיות שלהם לא הוכחה. הצעתו של המערער סבלה מחוסר קשר ישיר בין הראיות לבין טענותיו, שהוחרף על ידי עדות מומחה המדגישה את נחיצות הדיוק. בית המשפט קבע כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח את הרלוונטיות של דיווחים אלה. משכך, לא היה מקום לערער על חוות דעתו של המומחה או על ההחלטות הפרוצדורליות שהתקבלו בערכאה נמוכה יותר. בהיעדר ראיות משכנעות התומכות בעמדת המערער, נדחה בסופו של דבר הערעור ללא צו להוצאות, תוך הדגשת עמידתה של הרשות השופטת באמות מידה פרוצדורליות וראייתיות.