ס"ע 41111-02-12

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם התקנת מצלמות בחנות היוותה הרעה בתנאי העבודה, ובכך זיכתה עובד שהתפטר בפיצויי פיטורים. בית המשפט פסק נגד התובעת וקבע כי התקנת מצלמות גלויות בשטחים הציבוריים של החנות היא כלי ניהול לגיטימי. המצלמות שירתו מטרה לגיטימית, כולל הרתעת גניבה ואכיפת כללי החנות, והעובד היה מודע לנוכחותן. בית הדין קבע כי פיקוח מעסיקים, בדומה לזה שתיאר התובע, אינו עולה כדי "מעקב אסור" או "חדירה לפרטיות". זאת ועוד, המשך העסקתה של התובעת במשך מספר חודשים לאחר שנודע לה על המצלמות, העיד על הסכמתה לתנאים החדשים. פסק הדין הדגיש גם את ההבחנה בין מרחב עבודה פרטי לציבורי, כאשר לעובדים יש ציפייה סבירה לפרטיות רק במרחבים שאינם ציבוריים. מאחר שהמצלמות הותקנו בשטח ציבורי, פעולת המעסיק לא היוותה הרעה מוחשית בתנאי העבודה. בנוסף, טענת התובעת כי המצלמות עקבו והעירו על פעילותה כמוה כקיומה של מנהלת קפדנית, דבר המצוי בסמכותו של המעסיק. לבסוף, בית המשפט הורה לתובע לשאת בהוצאות המשפט של הנתבע וקבע שכר טרחת עורך דין על סך של 2,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום. לתובעת ניתנה גם הזכות לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה.