עת"מ 55081-06-18

תקציר

פסק הדין דוחה את עתירתו של משה מרציאנו ומקבל את עתירתו של אלן מרציאנו. השופט מקבל החלטה זו בנוגע לארנונה הנגבית מהעותרים. עתירתו של משה מרציאנו נדחית מאחר שלא הביא ראיות למצב הנכס ולא הודיע על כך למועצה. המצב שונה ממה שטען, שכן נראה כי הוא החזיק בנכס והשתמש בו. בנוסף, הוא קיבל דרישות חוב מרובות לאורך השנים והיה מודע לבקשות המועצה לתשלום מסים. גם העתירה הוגשה באיחור משמעותי, וזו סיבה נוספת לדחייתה. מנגד, עתירתו של אלן מרציאנו מתקבלת. לעירייה אין כל טענה נגדו בגין חובות ארנונה, שכן הוא לא היה הבעלים או המחזיק בנכס בשנים המדוברות. כמו כן, אין עדות לשיתוף פעולה שלו עם משה מרציאנו להעלמת מס. לכן, המועצה רשאית להמשיך בהליכי הגבייה רק נגד משה מרציאנו ולא נגד אלן מרציאנו. השופטת מדגישה כי נטל ההוכחה מוטל על בעל הנכס וכי ההודעה על מצבו של הנכס חיונית לזכאות לפטור. פסק דין זה מבהיר גם את הדרישות לפטור נכסים שנהרסו או ניזוקו מארנונה ואת ההשלכות של אי תשלום.