ע"ב 3204/04

תקציר

פסק הדין דן בסמכותו של בית המשפט לדון בתביעה ובתוקפו של מזכר ההבנות שנחתם בין התובעים לבין הנתבעת מס' 1. בית הדין קבע, כי על אף שלא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעים לבין הנתבעת מס' 1, לבית הדין לעבודה הייתה סמכות מהותית לדון בתביעה, שכן הסכסוך צריך להידון בבית הדין העוסק במהות הסכסוך, שהוא יחסי העבודה במקרה זה. גם זיכרון הדברים עליו חתמו התובעים והנתבעת מס' 1 נמצא כבלתי רלוונטי לזכויות התובעים שכן הוא חל רק על תקופת העסקתם כעובדי מדינה ולא על זכויות עתידיות. לגופו של עניין, מצא בית המשפט כי הבטחתו של מר גוטליב, המייצג את הנתבעת מס' 1, להעסיק את התובעים כל עוד בית הספר קיים, היא הבטחה מנהלית שניתנה ללא סמכות. לכן, זה לא היה מחייב. עם זאת, בית המשפט התחשב בציפיות התובעים ובהסתמכותם על התנהגות המדינה והכיר בכך שעומדת לתובעים זכות לביטחון תעסוקתי, הנגזרת משנות שירותם ומגילם. בית המשפט בחן את מידתיות החלטתה של הנתבעת מס' 1 לפרסם מכרז להפעלת בית הספר מבלי להבטיח את העסקתם של התובעים. נמצא כי ההחלטה הייתה ראויה ונועדה לחסוך בעלויות ולצמצם את כוח האדם בשירות הציבורי. הפגיעה בביטחונם התעסוקתי של התובעים נשקלה אל מול תכליתה המוצדקת של המדינה והעלות הכספית של העסקתם של התובעים. בית המשפט הגיע למסקנה כי ההחלטה מידתית ודחה את התביעה. עם זאת, היא העניקה לתובעים רשות לפצל את הסעדים כפי שעתרו ולא הוציאה כל צו להוצאות בהתחשב בנסיבות.