בר"ע 67871-02-24

תקציר

מכונאי רכב יליד 1996 נפצע בפרק כף ידו בעבודה בשנת 2016 ומאז הוא תובע פיצויים מהמוסד לביטוח לאומי. הסוגיה העומדת על הפרק היא האם הפגיעה המורכבת בתסמונת הכאב האזורי (CRPS) של המבקש נגרמה כתוצאה מפגיעה בעבודה או מניתוח שבוצע בשנת 2018. התיק עבר דיונים רבים בוועדות רפואיות ושני פסקי דין מאחים. פסק הדין האחרון, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, דחה את ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים ממרץ 2023. הוועדה קבעה כי אין קשר סיבתי בין אירוע העבודה לבין ליקוי המבקש. בית המשפט מצא כי החלטת הוועדה תואמת פסק דין מאחה קודם ואין בה כל טעות משפטית. בית המשפט הדגיש כי ועדה רפואית, להלכה, צריכה לקיים אך ורק את ההוראות שנקבעו בפסק הדין החוזר. במקרה זה, פסק הדין חייב את הוועדה לבקש הבהרות מחוות דעת רפואית ספציפית. הוועדה הזמינה את המבקש ובא כוחו לטעון את טענותיהם ולאחר מכן בחרה לקבל את חוות דעתו של הרופא השיקומי ובכך דחתה את הערר. בית המשפט הדגיש כי הליך קבלת ההחלטות של הוועדה היה תקין, והיא הפעילה את שיקול דעתה הרפואי כראוי. המבקש טען כי הוועדה שינתה את הנימוקים לדחיית הערר וכי ניסתה לחפות על מחדלי היועץ שלה. בית המשפט מצא טענות אלה חסרות בסיס, שכן הוועדה שללה בבירור את תסמיני CRPS וקיבלה את חוות דעתו של היועץ. בנוסף, ציין בית המשפט כי לא ניתן לצפות מהוועדה להתחשב בחוות דעת שלא הוצגה בפניה, במיוחד כאשר ממילא לא הייתה משנה את החלטתה. ככלל, בית המשפט מצא כי החלטת הוועדה הייתה בסמכותו, ונימוקיה היו מספקים. לפיכך, בקשת הערעור נדחתה.