ת"א 18379-08-16

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הראיות והטענות שהציגו הצדדים בתביעת לשון הרע שהגישו ארבעה תובעים - עובדי לשכות הרווחה העירוניות - נגד שני נתבעים, והגיע לפסקי הדין הבאים. הטענה מתקבלת בחלקה. נקבע כי הפרסומים המדוברים, הפזורים בתאריכים ובפלטפורמות שונות, מהווים לשון הרע ברורה על התובעים בעיני קורא סביר, פולשים לפרטיותם ופוגעים בזכותם לשם טוב. הביטויים בהם נעשה שימוש בפרסומים, כגון "רוצה לחטוף תינוק", "חוטף חברתי" ו"נכנס לבית נשים ללא ידיעתן", הם התקפות אישיות שחורגות מביקורת חריפה והן משפילות ומשפילות. הם אינם מוצדקים בזכות לחופש הביטוי. בית המשפט מוצא כי סביר יותר להניח כי הנתבע, מוטי לייבל, ביצע פרסומים 1, 2, 3, 4 ו-5, וארבעה פרסומים מפרסום 9. נמצא כי לורי שם-טוב, הנתבעת השנייה, פרסמה פרסומים 6, 8 ושניים מפרסום 9. לא הוכח כי מי מהנאשמים פרסם את הפרסום 7. טיעוני הנאשמים להגנה תחת האמיתות המדוברות אינן משכנעות. אין מדובר בביקורת או מחאה לגיטימית אלא בלשון הרע בוטה, והנתבעים לא הוכיחו די הצורך את אמיתות טענותיהם. בנוסף, הפרסומים לא נעשו בתום לב. הנסיבות הסובבות אותם מצביעות על כך שהם נעשו ביודעין ובמכוון, תוך ניצול הקושי של התובעים להגיב לפרסומים מסוג זה בשל דיני החיסיון במקצועם. פיצויים נפסקים לכל אחד מהתובעים בנפרד בסך 100,000 ₪, ולתובע העירוני בסך 10,000 ₪. הנתבעים אחראים לסכומים אלה ביחד ולחוד, בחלוקה פנימית כדלקמן: לייבל ישלם 25,000 ש"ח כל אחד לתובעים 2-3 ו-75,000 ש"ח כל אחד לתובעים 2-3, ואילו שם-טוב ישלם 10,000 ש"ח לתובעים 4. כמו כן, הנתבעים מצווים להסיר את הפרסומים הנ"ל בתוך 30 יום ונאסר עליהם לפרסם פרסומים מכפישים או לפגוע בפרטיותם של התובעים 2-4 בעתיד. הנתבעים יישאו גם בהוצאות התובעים ובשכר טרחת עורך דין, המתחלקים ביניהם כ-33% עבור לייבל ו-66% עבור שם-טוב. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. התובעים זכאים להפרשי הצמדה וריבית על סכומים אלה ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.