ת"א 75496-12-20

תקציר

התובע, שהיה בן 24 בעת מתן פסק הדין, נפגע פיזית בתאונה ותבע פיצויים מהנתבעת. בית המשפט קבע כי שיעור הנכות התפקודית של התובעת עומד על 19%, הזהה לשיעור הנכות הרפואית שלה. השופטת בחנה בהרחבה את ההשפעה התפקודית של הנכות על תפקודה היומיומי של התובעת, ומצאה כי היא השפיעה על יכולתה לעבוד, לבצע מטלות בית ולעסוק בפעילויות אחרות. בקשת התובעת לפיצוי בגין הפסדי שכר עבר בגין חודש לאחר התאונה אושרה, בסך 5,664 ₪, וכן הפסדי שכר עתידיים, אשר חושבו על בסיס השכר הממוצע במשק, ברוטו בניכוי מס הכנסה, והוונו עד גיל הפרישה של התובע, שנקבע על 67. השופטת דחתה את טענת הנתבעת לחישוב הפסדים עתידיים על בסיס שכר המינימום, וקבעה כי קשיי העבר של התובעת לא הצביעו על היעדר פוטנציאל להשתכר את השכר הממוצע במשק. הפיצוי בגין הפסדי שכר עתידיים חולק לשתי תקופות. התקופה הראשונה, שנמשכה חמש שנים, הכירה בכך שהתובע ככל הנראה המשיך לעבוד בפיצרייה או בתפקיד דומה, בשכר של 5,664 שקל, במקביל לבגרות. התקופה השנייה, שנמשכה אף היא חמש שנים, הניחה את הפוטנציאל של התובעת להשתכר את השכר הממוצע במשק לאחר סיום לימודיה. החישוב האקטוארי הכולל בגין הפסדי שכר עתידיים הסתכם ב-504,218 ₪, אך לתובעת נפסק פיצוי גלובלי בסך 428,000 ₪, המביא בחשבון את עבודתה המותאמת הנוכחית והיעדר הפסדים בפועל. כמו כן פוצו התובע בגין הפסדי פנסיה (54,208 ש"ח), הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה (5,000 ש"ח), עזרה מהזולת (45,000 ש"ח) וכאב וסבל (35,774 ש"ח) בסך 573,646 ש"ח. סכום זה הופחת על ידי הפיצוי המוסכם של המל"ל, וכתוצאה מכך נותר סכום של 525,044 שקל, כולל שכר טרחת עורך דין, מע"מ והחזר הוצאות משפט. הנתבע חויב לשלם סכום זה לתובע בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים והוא מיום 14/06/2022.