המ"ש 75285-05-25

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, אך ורק על בסיס הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של החלטת בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו, המ"ש 75285-05-25 מקובסקי ואח' נ' מדינת ישראל** **הקדמה** החלטה זו דנה בבקשה להישפט באיחור בגין שבעה דוחות קנס, אשר נרשמו ביום 31.10.2024 לחובת שבעה מבקשים שונים, בגין החזקת נכס באופן המקיים בו מפגע, עבירה לפי סעיף 2 לחוק עזר לתל אביב-יפו (שמירת הסדר והניקיון), התש"ם-1980 (להלן: "חוק העזר"). המבקשים כוללים שוכרי דירות בבניין בו התקיים המפגע הנטען, ואחד מבעלי הבניין. **עקרונות משפטיים מרכזיים** 1. **הזכות להישפט והגשת בקשה להישפט באיחור:** * סעיף 17 להחלטה מדגיש את העיקרון הבסיסי, לפיו לכל אדם המקבל הודעת תשלום קנס מסוג "ברירת משפט" עומדת זכות להישפט בפני בית המשפט, במסגרת המועדים הקבועים בחוק. * סעיף 18 להחלטה מתייחס לסוגיה העומדת בבסיס ההחלטה – בקשה להישפט שהוגשה באיחור. נקבע כי בקשה כזו תיבחן לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אשר מתיר זאת רק במצבים מיוחדים המצדיקים זאת. 2. **חזקת המסירה:** * סעיף 20 להחלטה מתייחס באופן מפורש לחזקת המסירה. נקבע כי גם אם הודעת תשלום הקנס חזרה בציון "לא ידוע במען" או "לא נדרש", קיימת בעניינם של המבקשים חזקת מסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי. משמעות הדבר היא שהחוק מניח כי הדואר הגיע ליעדו, אלא אם כן הוכח אחרת. * בהקשר זה, בית המשפט דוחה את הטענה כי אי-מסירה בפועל שוללת את תוקף ההודעה או מצדיקה איחור בהגשת בקשה להישפט. 3. **הגדרת "מחזיק" בחוק העזר:** * סעיפים 26 ו-27 להחלטה מנתחים את הגדרת "מחזיק" בחוק העזר. סעיף 1 לחוק העזר מגדיר "מחזיק" כאדם המחזיק למעשה בנכס או בחלק ממנו, כבעלים, כשוכר או באופן אחר. * בית המשפט קובע כי הגדרה זו כוללת באופן ברור גם שוכרים. לכן, המבקשים 1-6, שהם שוכרי דירות, וכן המבקש 7, שהוא בעלים, חבים בחובת החזקת הנכס באופן שלא יתקיים בו מפגע, כקבוע בסעיף 2(ב) לחוק העזר. 4. **מניעים לדיון במפגע והשלכותיו:** * סעיף 29 להחלטה מתאר את המפגע שנמצא – עץ מהגינה שעל פיו יוצאים לעבר הרחוב. * סעיף 30 מדגיש כי גם אם המפגע טופל סמוך לאחר מועד העבירה, הדבר אינו משנה את העובדה שהעבירה (אי-טיפול במפגע בזמן שניתן לכך) התקיימה במועד רישום דוחות הקנס, כל עוד לא טופל במסגרת הזמנים שניתנו. **חידושים משפטיים או יישום חדשני של עקרונות קיימים** 1. **חזקת המסירה כעקרון מכונן לדחיית בקשה להישפט באיחור:** * אמנם חזקת המסירה היא עיקרון משפטי קיים, אך בהחלטה זו היא מיושמת באופן מהותי לצורך דחיית בקשה להישפט באיחור. בית המשפט לא רואה ב"לא ידוע במען" או "לא נדרש" עילה לטעון כי המבקשים לא ידעו על הדוחות, אלא מסיק מכך שההודעות נחשבות כהודעו. השילוב של חזקת המסירה עם העובדה שנשלחו דרישות מוקדמות (חלקן אף נמסרו בפועל) מחזק את עמדת המשיבה. 2. **הרחבת האחריות של שוכרים לעניין מפגעים:** * ההחלטה מאשררת ומיישמת באופן חד משמעי את העובדה שחובת החזקת נכס באופן שלא יתקיים בו מפגע חלה גם על שוכרים, מכוח הגדרת "מחזיק" בחוק העזר. עמדה זו עשויה להוות תזכורת חשובה לשוכרים לגבי אחריותם. 3. **קביעת סדר פעולות לטיפול במפגע:** * בית המשפט מבהיר כי קבלת דוח קנס בגין מפגע אינה תלויה רק בקיום המפגע, אלא גם בהתעלמות מדרישה קודמת לטיפול בו. ההחלטה מצביעה על קיומה של דרישה שהודבקה במקום ונשלחה בדואר רשום, אשר קדמה לדוחות הקנס. העובדה שהמפגע לא טופל בפרק הזמן שבין הדרישה לדוחות מוכיחה את התקיימות העבירה, גם אם המפגע תוקן לאחר מכן. 4. **הבחנה בין טענות פרוצדורליות לטענות מהותיות בעת בקשה להישפט באיחור:** * בית המשפט בוחן שתי חלופות לבחינת בקשה להישפט באיחור: (1) סיבות שלא היו תלויות במבקש, ו-(2) נימוקים מיוחדים אחרים (כמו "עיוות דין"). ההחלטה מראה כי טענות הנוגעות לפרוצדורה (כגון אי-קבלת התראה) אינן מספיקות כשלעצמן, במיוחד כאשר קיימת חזקת מסירה. טענות מהותיות (כגון אי-אחריות למפגע או תיקון המפגע) נבחנות לעומק, אך גם הן נדחות במקרה זה לאור האמור לעיל. 5. **התמודדות עם קשיים בהליך – הדבקה ומשלוח:** * בית המשפט מתייחס לטענת המבקשים לגבי 2 כניסות לבניין ולגבי אי-ידיעה היכן הודבקה הדרישה. הוא דוחה טענה זו בכך שהוא מציין כי הדבקת הדרישה תועדה בתמונות, ושהדרישה נשלחה "למעלה מן הצורך" בדואר רשום, ואף נמסרה בפועל לחלק מהמבקשים. בכך, בית המשפט נוטה להאמין למנגנוני הרישום של הרשות המקומית, ורואה בכך עדות מספקת לנקיטת אמצעי זהירות. **סיכום** החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו במקרה זה מדגישה את החשיבות של עמידה במועדים הקבועים בחוק, ואת ההשלכות המחמירות של אי-עמידה בהם, גם במקרים בהם המבקשים טוענים לאי-קבלת הודעות. ההחלטה משתיתה את דחיית הבקשה על חזקת המסירה, ההרחבה של אחריות השוכרים, וההבנה כי העבירה היא אי-טיפול במפגע בתוך פרק זמן סביר לאחר שניתנה התראה. נראה כי בית המשפט נוקט בקו מחמיר יחסית לגבי בקשות להישפט באיחור, ודורש נסיבות מיוחדות ומוצדקות באופן משמעותי כדי לאפשר דיון לגופו של עניין.