ת"א 10871-02-19

תקציר

פסק דין זה ניתן בעקבות תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לאחר תאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה. התובע, בן 41, סבל מחבלות ותבע פיצויים מהנתבעת. המחלוקת התמקדה בשאלת היקף הנזקים. בית המשפט מינה מומחים רפואיים אשר העריכו את נכותו הרפואית של התובע עקב התאונה. המומחה האורתופדי העריך נכות של 5%, ואילו המומחה הנוירולוגי העריך נכות של 7.4%. בית המשפט קיבל את חוות דעת המומחים וקבע לתובע נכות רפואית משוקללת של 12%. בית המשפט שקל גם את הנכות התפקודית, בהתחשב בגילו, השכלתו ומשלח ידו של התובע. נמצא כי התובע לא הוכיח קשר סיבתי בין התאונה לבין סיום העסקתו, ונכותו התפקודית לא עלתה על הנכות הרפואית. לפיכך, בית המשפט העריך נכות תפקודית של 12%. לאחר מכן פנה בית המשפט להערכת הנזק. בית המשפט קבע כי שכר הבסיס של התובע יעמוד על 19,369 ₪ ופוטנציאל שכרו הנוכחי יעמוד על 22,000 ₪. בגין הפסדי שכר בעבר, פסק בית הדין לתובע 130,000 ₪ ברחבי העולם, תוך הכרה בכך שחלק מהניכויים משכרו היו קשורים לתאונה. בגין הפסדי שכר עתידיים ערך בית המשפט חישוב אקטוארי המבוסס על 12% נכות ושכר חודשי של 22,000 שקל, וכתוצאה מכך נפצה סך של 600,000 ₪. עם זאת, מאחר והתובע היה עצמאי, קבע בית המשפט כי הוא אינו זכאי לפיצוי בגין הפסדי פנסיה. כמו כן פסק בית המשפט לתובע 2,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות וניידות, 10,000 ₪ עבור עזרה הנדרשת עקב נכותו ו-20,494 ₪ עבור נזק לא ממוני. סך הנזקים חושב ב-522,494 שקל. לאחר ששקל את הניכויים, ובראשם הגמלאות שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי ותשלומי מעסיקים, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעת זכאית לפיצוי כולל בסך 274,794 ₪. סכום זה כלל שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. הנתבע חויב לשלם לתובע תוך 30 יום. לשני הצדדים שמרה לעצמה הזכות לערער על ההחלטה.