ע"ב 2698/05

תקציר

התובע, נהג אוטובוס שעבד בחברה הנתבעת בין השנים 2000-2004, תבע את החברה לפיצויים בגין אפליה על רקע דתי, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ותשלום בגין עבודה בשעות נוספות. השופטת קבעה כי התובע לא הצליח להוכיח את טענת האפליה, שכן לא הראה כי הוא זוכה ליחס שונה מעובדים אחרים בעלי ותק דומה שעבדו בשבת. באשר לפיצויי הפיטורים, קיבלה השופטת את גרסת התובע לאירועים שהובילו לפיטוריו, לפיה פוטר לאחר שהתעקש לתקן את האוטובוס שלו בשל תקלה במערכת הבלימה. השופטת מתחה ביקורת על הנתבע שלא זימן את הסדרן הרלוונטי להעיד וקבעה כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים, תוך קביעת שכרו והוותק שלו. השופטת פסקה גם לטובת התובע בעניין דמי תקופת ההודעה המוקדמת, וקבעה כי הוא פוטר ללא הודעה מוקדמת. בגין גמול השעות הנוספות קבעה השופטת כי התובע קיבל שכר חסר במשך מספר חודשים והעניקה לו הפרשי שכר. עוד קבעה השופטת כי שיטת חישוב שעות העבודה של התובע הייתה נכונה, והטיל על הנתבע את נטל ההוכחה להראות כי השעות היו שונות מאלו שנרשמו בדו"חות התובע, דבר שהנתבעת לא עשתה. לפיכך, הורה השופט לנתבעת לשלם לתובע את הפרשי השכר הנטענים בגין עבודה בשעות נוספות שלא שולמו. השופטת דחתה את טענת הקיפוח אך קיבלה את יתר רכיבי התביעה והורתה לנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הנקובים עבור פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ועבודה בשעות נוספות, וכן שכר טרחת עורך דין. ההחלטה ניתנה בהיעדרם של הצדדים והייתה אמורה להיות מוגשת להם בהתאם.