בש"א 11070/02

תקציר

החלטת בית המשפט, מיום 18.12.2000, מתייחסת לפסיקה קודמת מיום 4.9.2000, שדנה בניכוי זמני של 40%, בכפוף לשינויים בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון הקרובה. פסק הדין לא ציין תנאי זה במפורש, אך אין בכך כדי להיטיב עם המבקש. כותרת פסק הדין אינה מעידה על טיבו, והעדר המונח "פסק דין חלקי" אינו מחייב. עיקרו של פסק הדין היה מותנה, כפי שהוסכם על ידי הצדדים ואושר על ידי בית המשפט. טענת המבקש כי פסק הדין היה סופי אינה נתמכת, שכן היא סותרת את ההסכמה המפורשת שנתנו שלושה חודשים קודם לכן. יתר על כן, המבקש, גוף ציבורי, היה צריך לכבד את הסכמתו ולא להניח שההסדר בטל. כל עמימות הייתה יכולה להתברר עם בית המשפט או המשיבים. טענת המבקש לאי הבנה אינה סבירה ואינה מצדיקה הארכת ערעור. המשיבים זכו לחסינות פרוצדורלית לאחר שחלף המועד האחרון להגשת ערעור, והבקשה לערער על פסק הדין מדצמבר 2000 נדחית. המבקשת נושאת בהוצאות המשיבים.