תנ"ג 26267-07-23

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה לתביעה נגזרת, בנימוק של הצורך למנוע "אכיפה פרטית" והנזק הפוטנציאלי לחברה שעלול לנבוע מניהול הליך כפול. השופט מדגיש את חשיבות תום הלב והאינטרס בהגשת בקשות, ומציין כי אל לו לבתי המשפט לעודד תביעות בוסריות שעשויות לדרוש בירור ותיקון בשלב מאוחר יותר. במקום זאת, יש להתמקד בבירור ותעדוף בקשות בוגרות המוכנות לקבלת החלטות, מה גם שהמשאב השיפוטי מוגבל. גישה זו מתיישבת עם עקרונות היסוד של המערכת, שמטרתה יעילות פרוצדורלית. הכלל "ראשון בזמן", המעניק עדיפות למבקש הראשון, מוכר אך אין ליישמו באופן עיוור. השופטת מפנה לספרות האקדמית המציעה את "דוקטרינת הבגרות", הדוגלת בדחייה על הסף של תביעות בוסריות, ומיישרת קו עם גישה זו. מכיוון שנראה כי הבקשה הנוכחית אינה בשלה וייתכן שהוגשה אך ורק כדי להבטיח עדיפות, השופט מורה על דחייתה ללא הוצאות, בהתחשב בכך שהחברה לא הייתה צריכה להגיב לגופה של הבקשה.