ע"א 804/79

תקציר

פסק הדין מחזק את יכולת האכיפה של תזכיר המתווה מכירת אולם מהמערערת למשיבים. המזכר נחתם רק על ידי המשיבה מס' 1, אך מאחר שהרוכשים שילמו לאחר מכן את מלוא המחיר שסוכם, קבע בית המשפט כי המערערת אינה יכולה לערער על בעלותם בעילות אלה. זאת ועוד, כתב הוויתור עליו חתמו המשיבים, המאפשר למערערת למכור את האולם לצד שלישי שמונה על ידי המשיב מס' 1, נמצא כחוקי. ויתור זה נחשב להסכם לגיטימי בין הצדדים, שחסך להם דמי רישום ומס שבח מקרקעין. נדחתה הטענה העיקרית שהעלתה המערערת, לפיה התזכיר אינו ניתן לאכיפה בשל היעדר חתימות של כל המשיבים. עוד הובהר בפסק הדין, כי המשיב מס' 1, אשר חתם הן על התזכיר והן על כתב הוויתור, שמר על זכויותיו על פי התזכיר, ואילו שני המשיבים האחרים ויתרו על זכויותיהם לטובתו. בנוסף, פירש בית המשפט את סעיף הפרשי ההצמדה בתזכיר, ואישר כי חובת המשיבים לשלם הפרשי הצמדה מוגדלים תלויה בתשלום במועד של סכום הקרן בסך 120,000 לי. ללא תשלום במועד, חויבו המשיבים ב-50% בלבד מהפרשי ההצמדה. הערעור התקבל בחלקו, וכתוצאה מכך נדחתה התביעה על ידי המשיבים אקהויז ואהרוני, בעוד פסק הדין לטובת המשיב קלמן התקבל. ככלל, פסק הדין הדגיש את חוסר הפופולריות של הגנת אי-החוקיות והרתיע ניסיונות להתחמק מהתחייבויות חוזיות בעילה בלתי חוקית.