רע"א 158/89

תקציר

פסק הדין עוסק בשני סכסוכים נפרדים בין גד ביטון לבין ברכיה מושב עובדים התיישבות שיתופית בע"מ (המושב), שהוא מושב עובדים שביטון חבר בו. המחלוקת הראשונה נוגעת לחלוקת מכסת הפטמות בין חברי המושב לשנים 1988-1989, והשנייה נוגעת לנזקים שנגרמו לביטון כתוצאה משיטפונות, שלטענתו על המושב לפצות אותו בגינם. תקנון המושב כולל סעיף בוררות הקובע כי כל סכסוך בין החברים לבין המושב יועבר לבוררות בהסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל. ביטול משפט החברים הביא את ביטון לעתור לבית המשפט המחוזי למינוי בוררים מחליפים לשני המחלוקות, ובית המשפט נעתר לכך. המושב ערער על החלטה זו, אך בית המשפט העליון דחה אותה. טענות המושב נגד מינוי בוררים בשני הסכסוכים התבססו על נימוקים שונים ונמצאו לא מוצלחות. באשר למחלוקת על מכסת הפטמות, טען המושב כי בית המשפט לא היה צריך למנות בורר בין היתר בשל אופייה המתמשך של עילת התביעה וחשיבותה הציבורית של הנושא. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי סעיף הבוררות בתקנון המושב, יחד עם החוקים הרלוונטיים, מצביעים על כך שיש לפתור סכסוכים כאלה באמצעות בוררות. בית המשפט דחה גם את טענות המושב נגד מינוי בורר לסכסוך נזקי השיטפונות. תביעתו של ביטון נגד המושב ותביעתו הפוטנציאלית של המושב כנגד צד שלישי האחראי להצפה יכלו להתנהל בנפרד, והבורר לא היה כבול לדין המהותי, שיכול היה לחול בתיק בבית משפט. בנוסף, בקשת המושב להורות לבורר בסכסוך מכסת הפטמות לדבוק בדין המהותי נדחתה, שכן היא סותרת את הסכם הבוררות. לבסוף קבע בית המשפט כי על המושב לשלם לביטון שכר טרחת עורך דין בסך 8,000 שקל. המשנה לנשיא א' ברק והשופט י' בך הסכימו עם פסק הדין.