עת"מ 5898-08-15

תקציר

העותרים ביקשו מבית המשפט לאכוף פסק דין קודם בעניין רישום תלמידים באלע"ד לבתי ספר תיכוניים מקומיים, תוך הטלת קנסות על המשיבים בגין כל יום שבו פסק הדין לא מומש. המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה משום שלא התגלו בה הפרות כלשהן, וכי פסק הדין הנדון התבסס על הסכמה כי העתירה תימחק. לגופו של עניין, טענו המשיבים כי הליך הרישום תואם את פסק הדין המוסכם, וכי הוא מאפשר לבנות להירשם לבתי ספר תיכוניים מחוץ לאזורי הרישום המיועדים להן, כל עוד הוא אינו מונע מתלמידות בתחום הרישום להירשם. עוד טענו כי לא ניתן לאכוף את הסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, בהליכים אלה. המדינה טענה בתשובתה כי תכליתו של פסק הדין מתווה התגשמה, וכי משרד החינוך פועל להבטיח את קיום ההסכמות המעוגנות בפסק הדין. עוד טענה המדינה כי הליכי ביזיון בית המשפט אינם הדרך המתאימה לדון בסוגיה כה מורכבת, וכי הדרכים הראויות לאכוף צווים על המדינה הן באמצעים אחרים, כגון פנייה לפרקליטות. העותרים טענו כי משמעות פסק הדין היא שתלמידים מאזור רישום אחד ילמדו בבית ספר תיכון אחד, ותלמידים מאזור אחר ילמדו בבית הספר השני. בא-כוח העותרים הציע כי לקראת שנת הלימודים תשע"ח תוציא העירייה הבהרה המודיעה על זכותם של התלמידים לבחור את בית הספר אליו יזונו, על פי המתווה, אך לכך התנגדו העירייה וחלק מהמשיבים. בית המשפט הורה למדינה להבהיר את עמדתה בכמה סוגיות. בתגובה הבהירה המדינה את מה שהיא רואה כאי עמידה בפסק הדין, פירטה את הפעולות שעליה לנקוט בעירייה והביעה את התנגדותה לשליחת מכתבים לתלמידים על זכותם להירשם על פי המתווה. בית המשפט קבע כי הליך ביזיון בית המשפט הוא אמצעי קיצוני, הראוי רק במקרים מיוחדים, וכי הפגיעה הנדונה אינה ברורה וחד משמעית. פסק הדין המתווה לא היה מפורט עד כדי כך שחייב את היישום הספציפי שהציעו העותרים, והעקרונות שהתווה יושמו. כמו כן, המדינה הצביעה על כוונתה ליישם באופן מלא את עקרונות המתווה. לפיכך, בקשת האכיפה נדחתה. בית המשפט גם בחר שלא להורות על הוצאות, והבקשה נדחתה כאמור.