ב"ל 354-09-22

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב תביעתו של תובע להכיר בפציעתו בגב התחתון כפגיעה בעבודה שנגרמה לו עקב מיקרוטראומה או מחלת מקצוע בעת עבודתו כמכונאי רכב. הנתבעת, המוסד לביטוח לאומי, דחתה את התביעה, בנימוק של היעדר ראיות למיקרוטראומה, היעדר קשר סיבתי בין מצבו של התובע לסביבת העבודה, והמחלה מיוחסת לתחלואה נלווית שאינה קשורה לעבודה. בית הדין בחן האם תנאי עבודתו של התובע ביססו תשתית עובדתית למיקרוטראומה בנוגע לפגיעת הגב שלו. נמצא כי עבודתו של התובע הייתה מגוונת, כללה משימות, תדרים ותנוחות שונות, ולכן לא כללה תנועות חוזרות ונשנות זהות או דומות באופיין המשפיעות על גבו התחתון. זאת ועוד, טענת התובע בדבר שימוש בכלים רוטטים לא נתמכה בראיות, והסברו ל"תנועות מתפתלות" לא היה ברור ולא הוכח. באשר לטענתו לכיפוף גב ממושך, התייחס בית המשפט לפסקי דין קודמים, שקבעו כי עבודה בתנוחה לא נוחה, ללא ציון תנועה חוזרת ספציפית, אינה מהווה מיקרוטראומה. התובע גם לא הביא ראיות תומכות לטענותיו, והסתמך על עדותו בלבד. בית הדין, שנקט משנה זהירות בקבלת עדות אחת, לא השתכנע מטענות התובע ומצא כי תנאי העבודה אינם מצדיקים הכרה בפגיעה כקשורה לעבודה לפי תיאוריית המיקרוטראומה. לפיכך, התביעה נדחתה, ללא צו להוצאות, נוכח אופייה הביטחוני של התביעה.